ארגון יוצאי בילגוראיי בישראל

Bilgoraj Jewish survivors Organization - Israel          

 

www.bil-is.com

 

 

חברי ארגון נכבדים                            דף מידע 157                                   24.10.2013

 

 

 

 

 

בדף העדכון הפעם הנושאים הבאים:

 

 

יונג יידיש – מוזיאון לספר היידי תיעוד מפגש של ישראל בר-און וריבקה ניב עם מייסד ומנהל אתר זה מר מנדי כהנא.

 

סוכה בקריית גת – משפחת אמסלם מארחת בילגוראיים וידידים בסוכתם

 

ימי זינגר בבילגוראיי  - יולי 2013

 

טכס הענקת דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן לחברנו שמואל עצמון.

 

פתיחת מגמת תיאטרון במרכז ליידיש באוניברסיטת בר אילן

 

מכתבה של אלינה רומנובסקייה - מקנדה

 

שמונה סיפורים שלא שינו את העולם – סרטון

 

משלחת של תלמידים מבילגוראיי לעפולה

 

גטו וורשה מאי 1942 – סרט תעמולה נאצי שצולם שלושה חודשים לפני תחילת המשלוחים למחנות המוות.

 

נאומו של יצחק בשביס זינגר בטקס קבלת פרס נובל לספרות


 

יונג יידיש – מוזיאון לספר היידי תיעוד מפגש של ישראל בר-און וריבקה ניב עם מייסד ומנהל אתר זה מר מנדי כהנא.

 

מעטים מאד הספרים ביידיש המודפסים בימינו – מגמה זאת הנובעת בעיקר ממיעוט הקוראים בשפה זאת והעדר הכדאיות הכלכלית לעשייה זאת כבר אינה חדשה. אפילו סופר כיצחק בשביס זינגר כשכבר היה סופר ידוע ומוערך ולא רק "אחיו של הסופר הידוע" [י.י.זינגר] נוהג היה לכתוב את ספריו בהמשכים בעתון היידיש הידוע של אותם ימים "פֿאָרװערטס" שם הם התפרסמו ביידיש, וסופו שראו אור באנגלית ובשפות אחרות אבל מיעוטם הודפסו ביידיש. מנגד היו ליידיש במשך שנים ארוכות של תחילת המאה העשרים ועד מעט אחרי מחצית מאה זאת תקופות בהם פלטו בתי הדפוס ספרים ביידיש בתחומים שונים החל מסיפורת ושירה, ספרי מדע וספרי לימוד, הגות, אנציקלופדיות וכיו"ב. ספרים אלו גדשו ופארו את מדפי הספרים בבתי קוראיהם היהודיים. בני דור זה, משהלכו לעולמם השאירו בהרבה מקרים את הספרים מיותמים ואיש לא נדרש להם עוד.  יורשיהם לא מצאו בהם עניין ובמקרים רבים הפכו הספרים ל"הומלסים". הם סולקו מארונות הספרים והושלכו למכולות אשפה, נמכרו במשקל כנייר, וחלקם נגרסו ולא נותר להם עוד זכר.  בשנת 1980 החליט סטודנט צעיר בארה"ב אהרון לנסקי להציל את ספרי היידיש, רבים במבצעי חילוץ של הרגע האחרון ממרתפים ומעליות גג מבתים שעמדו להיהרס וממכולות אשפה. היום הוא מנהל ארגון שאסף מליון וחצי ספרים, וארגון שחברים בו 35 אלף איש. ספרו "נגד כיוון ההיסטוריה" [הוצאת כתר] מספר את סיפורו.

 

בשנת 1990, כאן בישראל, קם אדם צעיר - מנדי כהנא, אמן, - והחליט להקדיש עצמו לאותה מטרה. באותם ימים עבד ברדיו והוא ניצל זאת כדי להודיע לציבור שאם יש למישהו ספר ביידיש שלא יזרוק אותו, הוא יבוא לקחת אותו.  היום הוא מנהל שני מרכזים של ספרים ביידיש האחד בתל-אביב "המוזיאון לספר היידי" והשני בירושלים "בית ספרים ותרבות" הוא הקים את עמותת יונג יידיש ששמה לעצמה למטרה לשמר ספרי יידיש וספריות, לעורר עניין בעושר התרבות היידית, לארגן אירועי תרבות ולימוד, לעורר יצירה ולחדד חשיבה. מנדי פועל וחי כיאה לאדם צנוע, הוא מן המסתפקים במועט במובן החומרי, אך תאוות הספרים שלו עומדת ביחס הפוך להסתפקותו הצנועה במועט.  הוא מנהל מלחמת קיום יום יומית כדי לשמר את האוספים הנפלאים שריכז. המרכז בתל-אביב שם ביקרנו, רבקה ניב ואני, ממוקם בקומה החמישית בתחנה המרכזית החדשה. המקום הוא אולם או מחסן גדול, מוקף בשיממון של מאות חנויות ריקות שאיש לא מעוניין לשכור אותן לצורך עסקיו, האיש השכיל לעשות מן המקום פנינה תרבותית יחידה במינה, קסם שורה שם על הכל, אי אפשר שלא ללכת שבי אחר פועלו ואישיותו הכובשת. כמעט ללא מקורות הכנסה, בעיקר מתרומות קטנות מזדמנות, צריך הוא לשלם את שכר הדירה, להיאבק בעירייה בעלת מדיניות גביית ארנונה דורסנית שמנהלת נגדו מאבקים ללא פשרות [אפילו את המחשב שלו הם לקחו]. אבל לאיש כוח רצון ונחישות להמשיך במפעלו החשוב יהא אשר יהא, והוא אינו מוותר.

 

במשך כשעתיים התארחנו אצל מנדי ואני תיעדתי בסרט שצילמתי את האיש מספר על מפעלו ואת עקרונות הפעולה שלו וכן את האוסף האדיר שלו המונה כ 50 אלף כותרים, שלא לדבר גם על עותקים של כותרים. הכל מסודר בטוב טעם ובצורה שנותנת למבקר חשק לשוב ולבקר שם מחדש. המקום סובל מחוסר חמור במדפים ועוד ספרים רבים מאוחסנים בתוך קופסאות קרטון.  את הסרט שצילמתי העליתי ל יו-טיוב ובהמשך יש קישור לכתובת הסרטון אורך הסרטון כ 15 דקות.

 

האיש והמקום כל כך מצאו חן בעינינו עד שהחלטנו ליזום, מפגש במקום של חברי ארגון יוצאי בילגוראיי, מפגש בו תוכלו לבקר ולהתרשם מהמקום, לקבל הרצאה קצרה מפי האיש והופעה אמנותית שלו שכולה מוגשת ב "מאמע לושן".

 

 

 

כדי לראות את הסרטון לחץ על התמונה או הקישור שמתחתיה

 

תמונה ממוזערת

 

http://youtu.be/y3e8Q1Ou-2A

 

 

 

תמונות של מנדי כהנא ומוזיאון האתר שלו בתחנה המרכזית החדשה שבתל אביב

 

 

 


 

סוכה בקריית גת – משפחת אמסלם מארחת בילגוראיים וידידים בסוכתם

 

רחל אמסלם ואחיה אליעזר אולמר הם בתו ובנו של יצחק אולמר, יליד בילגוראיי, סנדלר במקצועו נולד בשנת 1917 נפטר בישראל ב 1975. לפני המלחמה ברח לרוסיה, חזר לפולין, התחתן עם אישה מחלם, התגוררו בשצ'צ'ין ועלה עם אשתו, בתו ובנו לארץ ב 1957. רחל נשואה לשמואל אמסלם והם מותיקי קריית גת. שניהם כבר פנסיונרים, זוג מקסים שעשו להם מנהג קבוע להקים לקראת חג הסוכות סוכה מקסימה, גדולה והיפה ביותר בקריית גת [ובכלל], שמואל מיפה את הסוכה בשלל קישוטים ובהיותו מבין בחשמל גם בתאורה הכוללת פעלולי אור. לסוכה זאת, מעשה של שיגרה, מזמינים הם חברים מארגון יוצאי בילגוראיי וידידים. שמואל עומד על האסכלה [מנגל], אפוף בענני עשן ומוציא תחת ידיו מיני בשר צלויים שעוברים לשם הכנתם גיהנום אבל טעם יש להם של גן עדן. וגם רחל'ה אינה טומנת ידה בצלחת, להיפך, טורחת היא במטבח ומכינה מיני מעדנים כדי שיהיה מה להעמיס על הצלחת. גם האורחים מביאים אתם משהו סמלי "כדי לצאת ידי חובה" ולמורת רוחם של האמסלמים. הקיצור: לאחר שאוכלים לשובעה מותירים עוד כמות שניתן בה להאכיל את קריית-גת ובנותיה.  וכשכולם מקנחים נוהג שמואל לכבות את האורות ולהפעיל את תצוגת הפעלולים ומשחקי האור. בסרטון המצורף שצלמתי תצוגת האורות בסוכת רחל'ה ושמואל אמסלם.

כדי לראות את הסרטון לחץ על התמונה או הקישור שמתחתיה

https://www.youtube.com/watch?v=npJRwWg8zOw

 

תמונות מן הסוכה משמאל בני הזוג אמסלם למטה שמואל על האסכלה והאורחים מסובין בסוכה

    

 

    

ימי זינגר בבילגוראיי  - יולי 2013

 

כדרכו שנה בשנה קיים ארגון זינגר גם השנה את פסטיבל ימי יצחק בשביס זינגר בבילגוראיי.  ימי זינגר נערכים בכל שנה במהלך חודש יולי, הם מרכזים אירועי תרבות, אמנות, שיחות של אנשים מדיסציפלינות שונות [אנשי ספרות, פילוסופיה, דת וכד' לדיונים] לפעמים גם אירועי קולינריה סביב מאכלים יהודיים וכמובן גם מופעי חוצות הפתוחים לכלל תושבי בילגוראיי ואורחים.  את ימי זינגר השנה פתח ראש העיר של בילגוראיי יאנוש רוסלן ובדברי הפתיחה כלל גם דברי ברכה שכתבו שמוליק עצמון וישראל בר-און.  מפתיע לראות בתמונות ממופעי החוצות עד כמה פועלת העירייה להביא את הנושא לתודעתם של הצעירים בני כל הגילים.

בשנה הבאה תחגוג בילגוראיי עשור לימי בשביס זינגר והפעם הם מתכננים "משהו גדול".

 

תמונות ממופע חוצות בימי זינגר בבילגוראיי, ראש העיר בדברי פתיחה, ילדים, נוער ומבוגרים

 

 

 


 

טכס הענקת דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן לחברנו שמואל עצמון.

פורסם ב-13 ב אוגוסט 2013 סרטון אודות פועלו של שמואל עצמון וירצר, שחקן, במאי ומייסד תיאטרון ה'יידישפיל', לאות הוקרה על פועלו בשימור ובהפצת שפת היידיש, נשמתה ותרבותה המפוארת של יהדות מזרח אירופה. חזונו ומנהיגותו בתחום זה סוחפים רבים ללמוד את מקורות היצירה היידית, להעמיק בה ולהעשיר כך את המורשת והתרבות הישראלית. הסרטון הוצג בטקס הענקת תארי דוקטור לשם כבוד לשנת תשע"ג באוניברסיטת בר-אילן.

קורות חייו של שמואל עצמון וירצר: http://www1.biu.ac.il/File/DocHonoris...

כדי לראות את הסרטון לחץ על התמונה או הקישור שמתחתיה

http://www.youtube.com/watch?v=h27IkVTD-tQ

 

פתיחת מגמת תיאטרון במרכז ליידיש באוניברסיטת בר אילן

 

שימו לב מי מרצה על "מבוא לתיאטרון יידיש" כל יום ב' 14:00-16:00  קריירה חדשה לחברנו ויקירנו שמוליק עצמון – איש שאין סייג למרצו וכשכזה היה ראוי לפרסם את מצבריי "אנרג'ייזר"...


מכתבה של אלינה רומנובסקייה – מקנדה

 

Brothers 001My name is Elina Romanovskaia.  I am 36 years old and I live in Canada (Montreal) and my parents lives in Omsk, Russia. Just recently I found your organisation and I am very glad that I did so. I would like to honor the memory of my grandfather Shimshon who died March 9, 2011 at age of 95 years old in Omsk, Russia by finding everything that is known about his family. My grandfather (my mother’s father) Shimshon Kelmanovich is one of the sons of Fishel and Frida Klemnowitz (you have their names on your list). He is the only member of his family that survived in Shoah by coming with the Red Army troops to the east. We know that his oldest sister Malka went to New York approximately in 1917. We are trying to locate her descendants. I am attaching pictures of my grandfathers’ family that I have in my archive.  From left to write: 3 brothers Abraham, Yona and Shimshon (my grandfather).

 

שמי אלינה רומנובסקייה. אני בת 36, חיה בקנדה [מונטראול] והוריי גרים באומסק, רוסיה.  רק לאחרונה גיליתי את הארגון שלכם ואני שמחה מאד שזה קרה. בקשתי לכבד את זכרו של סבי שמשון שנפטר באומסק, רוסיה ב 9 למרץ 2011 בגיל 95 בכך שאגלה כל דבר הקשור ושמישהו יודע על משפחתו.  סבי [אביה של אמי] שמשון קלמנוביץ, היה אחד הבנים של פישל ופרידה קלמנוביץ [שמם מופיע ברשימות הנספים שבאתר האינטרנט שלכם], הוא היחיד ששרד את השואה כשהגיע עם כוחות הצבא האדום למזרח. אנו יודעים שאחותו המבוגרת ממנו, מלכה, היגרה לניו-יורק בשנת 1917 לערך. אנו מנסים לאתר את צאצאיה. מצורפת בזאת תמונת משפחתו של סבי הנמצאת בארכיון הפרטי שלי.  בתמונה זאת מופיעים משמאל לימין שלושה אחים: אברהם, יונה ושמשון [סבי].

This picture was taken in the beginning of 1920th.  From left to write: Bella, Shimshon (my grandfather), Frida, Abraham, behind him is Esther, then Fishel with the youngest son Yona, then Leah and Hava.

 

תמונה זאת צולמה  בשנות העשרים הראשונות של המאה העשרים. מופיעים בה משמאל לימין: בלה, שמשון [סבי], פרידה, אברהם, מאחוריו אסתר, ואז פישל עם בנו הצעיר יונה, לאה וחווה.

 

This picture was taken in the beginning of 1910th. From left to write: Hannah (she died before the war), Bella, on Frida`s laps is sitting Genia, Malka put her hand on mothers shoulder, in front of her is little Esther, then Fishel, Leah, in front of her is sitting Hava and near them is grandmother (I do not know her name and she died before the war). We know that my grandfathers parents Fishel and Frida died in 1943 but we have no knowledge of what happened to his brothers and sisters who were married on that time and we do not know their family names. We also do not know who were those three children who died with Fishel and Frida. If you have any information about this please let me know at romanelina@yahoo.com.  Thank you for your existence and thank you for all the work that you have done and doing. God bless you. Elina Romanovskaia and her family.

 

התמונה התחתונה צולמה בשנות העשור הראשון של המאה העשרים. משמאל לימין: חנה [היא נפטרה לפני המלחמה], בלה, גניה יושבת על ברכי פרידה, ידי מלכה על כתפי אמה, אסתר הקטנה עומדת לפניה,, פישל, לאה ולפניה יושבת חווה , סבתא [איני יודעת את שמה נפטרה לפני המלחמה] הורי סבי: פישל ופרידה מתו ב 1943, איננו יודעים מה עלה בגורל אחיו ואחיותיו שבעת ההיא היו נשואים ואין אנו יודעים את שמות משפחותיהם, איננו יודעים גם מי היו 3 הילדים שמתו עם פישל ופרידה. אם יש לך מידע הודע נא לי, ותודה לך על שאתם קיימים, ותודה על העבודה הגדולה שעשיתם ועושים, יברך אתכם האל.

אלינה רומנובסקייה ומשפחתה.  romanelina@yahoo.com

 

שמונה סיפורים שלא שינו את העולם – סרטון

 

סרטון זה מתעד את חייהם של שמונה יהודים פולניים בין השנים 1914-1933. זכרונותיהם האישיים לוקחים אותנו בחזרה לארץ ילדותם, חלומותיהם הראשונים, הרפתקאותיהם, אל זכרונות ילדות שלא שוכחים לעולם: הספר הראשון שקראו, יומם הראשון בבית הספר, האהבה הראשונה, 'חטא' המשקה החריף הראשון. אסופת סיפוריהם האינדיבידואליים, כשהם באים ביחד, יוצרים תמונה חיה של עולם שאבד ונשמר רק בסרטים בשחור לבן ובזכרונם של האחרונים מבין אותם שחוו אותם. סרטון זה הוא צוואתם של מי שחוו את הזמנים הסוערים של ההיסטוריה של המאה העשרים. מהי גישתם לחיים היום? כיצד הם מתמודדים עם זכרונותיהם ואתגרי הזקנה?

סרטון זה הוא בשפה הפולנית עם כתוביות באנגלית משך הסרטון כ 32 דקות.

 

כדי לראות את הסרטון לחץ הקישור שמתחתיה

https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=1zEIktLM0OY

 

 

 

 

משלחת של תלמידים מבילגוראיי לעפולה

 

ברית ערים תאומות קיימת בין בילגוראיי ועפולה בישראל.  מאז כינון הקשרים בין שתי הערים שאחת מאבני המסד בקשר זה היא חילופי נוער בין שתי הערים, נערכו מספר ביקורים של תלמידים מעפולה ומלוויהם בבילגוראיי, הדבר נערך תמיד במסגרת המסע השנתי של תלמידי בתי הספר בישראל לפולין שבמהלכו הם מבקרים במחנות ההשמדה ובאתרים נוספים שמקרבים את הצעירים לתודעת השואה. מאז ברית הערים התאומות שולבה בילגוראיי במסע של תלמידי עפולה, הם התקבלו תמיד בקבלת פנים חמה ומרגשת וחזרו מלאי חוויות מהמפגש עם בני גילם הפולנים.  מנגד עד היום עוד לא נערך ביקור גומלין אחד של תלמידי בילגוראיי בעפולה וזאת מסיבה אחת בלבד: הנוגעים בדבר בבילגוראיי לא הצליחו לעמוד באתגר הכספי שצריך להתמודד אתו כדי להביא ארצה משלחת צעירים.  אפילו שהאירוח יהיה בבתי אזרחי עפולה, עדיין יש לשלם עבור כרטיסי טיסה, אוטובוסים, טיולים וכיו"ב.  לאחרונה התבשרנו שמסתמן פתרון והכוונה היא לשלוח לארץ משלחת של צעירים ל 10-12 יום בסביבות מרץ-אפריל 2014. המהלכים מתואמים עם תמר דגמי מעיריית עפולה שבתוקף תפקידה צברה נסיון עצום בטיפול בחילופי נוער עם ערים תאומות נוספות.

כשהתוכנית תבשיל נעדכן את חברינו במטרה לבדוק אם אנו כארגון יכולים לשתף פעולה עם עיריית עפולה בעניין זה.

 

 

גטו וורשה מאי 1942 – סרט תעמולה נאצי שצולם שלושה חודשים לפני תחילת המשלוחים למחנות המוות.

      

Warsaw Ghetto – May 1942: The Unfinished German Film.

 

סרט זה צולם כאמור ע"י מערכת התעמולה הנאצית, שלושה חודשים לפני תחילת המשלוחים למחנות המוות. לנאצים היה כבר ברור שהגטו עומד להתחסל. מה בדיוק היה המניע שלהם בצילום הסרט הזה? אולי הרגלם הכמעט חולני לתעד כל דבר. את הסיבה כנראה שלעולם לא נדע, ניתן רק לשער.  הסרט מתעד את הגטו, אנשיו, הפער שבין אותם שיש להם כסף, היו להם בגדים נאים, ויכלו לקנות אוכל עד יומו האחרון של הגטו, ומנגד העוני, הרעב, המוות... סרט מרשים ומרתק עם מעורבות ישראלית מרשימה בהפקתו לצורך הבאתו למצב של צפייה המונית.

משך הסרט כ 1:27 שעות.

כדי לראות את הסרטון לחץ על הקישור שמתחת לתמונה

http://www.youtube.com/watch?v=oYqgGzK4OLc


                                                                 

נאומו של יצחק בשביס זינגר בטקס קבלת פרס נובל לספרות בשטוקהולם

 

אם אינך מדבר או מבין יידיש "ההפסד כולו שלך", אז לפחות העבר את הלינק הזה למי שכן מבין יידיש, המקבלים לא ישכחו מחווה זאת הרבה זמן.

הנאום נשא אופי הומוריסטי פיליטוניסטי.  ופותח במלים: "שואלים אותי מדוע אני כותב ביידיש? ואני עונה על כך כדרכו של היהודי שעונה לשאלה בשאלה.  ותשובתי היא: למה שאני לא אכתוב ביידיש?... עדיף שאני אכתוב בסינית? או בטורקית? איך אומרים בטורקית 'האק נישט קיין טשייניק' [אל תקשקש לי בקומקום]?"...

אז הנה לכם:

 

כדי לראות את הסרטון לחץ על התמונה או הקישור שמתחתיה

 

 

 

http://www.youtube.com/embed/4d8yeL0oEwU?rel=0

 

 

בברכה.

 

רבקה ניב וישראל בר-און.