מייל בנושא זה הגיע אלינו מחברתנו, הסופרת שרה אבינון, לפיו להגדה זאת יש קשר ישיר למשפחתה.

דברי חברתנו שרה אבינון:

הנה השנה התוודענו להגדת פסח אחרת, שגם לה קשר למשפחתנו. זאת הגדה, שהודפסה בשנת 1929 בבילגוראיי שבפולין, והרי זאת עיירת הולדתי (של שרה אבינון ורשביאק).

אבל הקשר למשפחה אינו מסתיים בזאת. בהגדה הזאת יש שני ביאורים, והביאור השני נכתב על יד יעקב אורי שרגא זכר צדיק לברכה, שנפטר בשנת 1839 (ראו בצד שמאל).

בעמוד 7 של אותה הגדה (בהקדמה) נאמר:

הרב דבראדניץ.... הייתה לו בת שמה יוטא ... אשת הרה"ג ר' יואל הכהן ז"ל והיו להם ד' בנים ר׳ יוסף חיים ור׳ אברהם מליפנא הנקרא דער גרויסער אברהם והוא היה מלמד בחצרות קדשו של אדמור הזקן מקאצק זצלה״ה ור׳ יעקב פייביל ור׳ זעליג. הרב ר׳ יעקב פייביל הנ"ל היה לו בן שמו ר׳ נחום ישראל ז"ל מליפנא אשר נהג עדתו אחרי פטירת אדמו״ר זצ"ל בעל חידושי הרי״ם

וממנם יצאו כל המשפחה אשר יש להם יחוס כהונה למשפחת ווארשאוויאק:

לפי מידע נוסף שבידינו, בנו של אותו ר' נחום ישראל מליפנא הוא הסבא רבא שלי ששמו היה יעקב שרגא פייבל ורשביאק ושם אשתו שושה יוסטמן. כלומר, כותב הביאור להגדה הוא סבא של סבא רבא שלי. האין זה קשר ברור למשפחתנו?

ברצוני להוסיף כמה הערות:

1. המידע על ההגדה ופרטים רבים אחרים על שרשרת הדורות של משפחת ורשביאק נודעו לי בזכותו של אדם צעיר, שהכרתי השנה , עמרי שרת שמו, הדבק בחיפושיו אחר שורשי משפחת ורשביאק, וכבר הוכיח לי את היותו בן-דודי מדרגה כזאת או אחרת והתחבב עלי בדרגה גבוהה יותר ללא ספק. אני מודה לו על המידע.

2. ההגדה כולה מצויה באינטרנט בכתובת: http://www.hebrewbooks.org/11075

3. הקטע המצוטט לעיל כתוב במקור בכתב רש"י, והכתיב ווארשאוויאק הוא לפי היידיש. "בעל חידושי הרי"ם" הוא הרבי מגור.

4. ההסבר של שרשרת האבות, כפי שמופיע בהגדה, הוא ארוך יותר, אך לא רציתי להביא את כולו כדי לא לסבך אתכם. אם תפתחו את הקובץ המצורף ובו החלק הרלוונטי של האילן המשפחתי שלי, תוכלו לראות את הקשר.

עד כאן דבריה של שרה אבינון

מידע זה שנתקבל במייל משרה ריתק אותי וריגש אותי מן הרגע הראשון, מה שבכל זאת הפריע לי היה שבדף השער של ההגדה, מעל המילה "בילגורייא" מופיעה שורה נוספת מתחת לחותמת וכתוב בה: "הובא לבית דפוס ע"י ר' משה ליפשיטץ ווארשא רחוב מאראנאווסקי 30".

מסתבר שהדבר גם הפריע לשרה והיא ענתה לי לאחר שחקרה את הנושא:

גם אני ראיתי את הכפילות ורשה ובילגוראיי, אבל בצדה של התמונה של דף השער באתר של HebrewBooks.org יש מידע על הספר, וגם שם נאמר שההגדה הודפסה בבילגורייא. כמו כן נאמר, שהמקור להעלאה לאינטרנט הוא בספריית חב"ד (בארה"ב).

ולהלן הכרטיס של ההגדה באותה הספרייה. גם כאן קיימת אותה כפילות, שלגביה יכולות להיות השערות שונות, כמו: הדפסה ראשונה ושנייה, או שני

מקומות, שבאחד מהם ההגדה נסדרה ובשני הודפסה. כיוון שלא עסקתי בחקר תולדות הספר, זה כשלעצמו לא כל כך עניין אותי.

זה הכרטיס של הספר בספריית חב"ד:

"מס' כרטיס 33430 מדור ומדף: נג 2113-

סדר הגדה של פסח עם שני ביאורים. הביאור האחד בשם מטעמי יצחק הורביץ, יצחק איצק אבד"ק רופין הגדת יעקב מאת בנו.הורביץ, יעקב אורי שרגא ב"ר יצחק איצק בילגורייא תרפ"ט נסדר אצל האחים וויינבערג )ווארשא (פימענט8°. (3), 69 דף בראשה: תולדות המחבר "

עד כאן דברי הכרטיס בספריית חב"ד.

המשך התחקיר

אבל שרה לא הסתפקה בכך והמשיכה לחקור. היא התקשרה טלפונית לאתר האינטרנט HebrewBooks ושם נאמר לה שאם היא רוצה תשובה מהימנה עליה לפנות לספריה הלאומית בירושלים כי להם יש את האינפורמציה המדויקת ביותר.

באתר הספרייה הלאומית שרה מצאה את ההגדה וגם שם כתוב שהודפסה בבילגורייא. שרה מצאה באתר אפשרות לפנות אליהם בשאילתה, היא עשתה זאת ונענתה שזה כתוב תחת בילגוראיי משום ששם בדפוס האחים ויינברג נעשתה סדרות הדפוס, הסדרות הועברה 'בקבלנות משנה' להדפסה בוורשה, אבל האחראים לכך היו האחים ויינברג מבילגוראיי.

להלן תגובת הספרייה הלאומית בירושלים:

לשרה שלום,

שני הדברים נכונים. תוכלי למצוא את המידע בספר "אוצר ההגדות" משנת תשנ"ז. בעמ' 233 בטור הימני מופיעה השורה הבאה:

בילגורייא, דפוס האחים וויינבערג (דפוס Warszawa, G. Piment ),

כלומר המדפיס וויינבערג מבילגורייא הזמין את ההדפסה מהמדפיס פימנט מוורשה. ההדפסה נעשתה פיזית בוורשה אך האחריות היא של ויינברג מבילגורייא.

לכן מופיעים שני המקומות.

בברכה,

מחלקת היעץ

02-6586780

אחרית דבר מפתיעה שפותרת את התעלומה וסיפור מעניין בצידה.

במקביל לתחקיר ששרה אבינון ערכה מצדה, חלה התפתחות נוספת. סיפרתי את הסיפור לרבקה ניב והיא הזכירה לי שלפני כשנתיים יצאנו יחד לראיין ישישה בילגוראיית, אישה חרדית שגרה בבני ברק ושמה בתיה פדר. היה זה ריאיון מרתק שצולם בווידאו על ידי חברנו אריה ברגר. מצאנו אישה מקסימה, בעלת זיכרון מופלא, חוש הומור יוצא דופן וסיפורים לאין שיעור. רבקה הזכירה לי שבתיה פדר סיפרה שלאביה היה בית דפוס בבילגוראיי שהתחרה בבית הדפוס המפורסם של קרוננברג ותחרות זאת גרמה למתחים בים שתי המשפחות. בתיה פדר נפטרה בשנה שעברה בגיל מופלג של 96. התקשרתי אל בנה, מר יחזקאל פדר והוא השלים לנו את התמונה:

"אביה של בתיה פדר [אמו של יחזקאל יבל"א] היה ישראל חיים ויינברג, שבצעירותו עבד בדפוס קרוננברג, ושם למד את סודות המקצוע, סכסוך בינו לבין מעבידו גרם לו לפרוש ממקום עבודתו ולהקים בבילגוראיי ביחד עם אחיו שלמה ויינברג בית דפוס מתחרה לזה של קרוננברג. ברור שרוח של פיוס ושלום לא שררה בין שני בתי הדפוס, מה גם ואפילו ששניהם הוציאו לאור ספרי קודש. דפוס זה נוהג היה מפעם לפעם לעשות את סדרות הדפוס, ומטעמי כדאיות כלכלית להעביר את הלוחות הסדורים להדפסה במכבשי הדפוס בבתי-דפוס בוורשה. גם הגדה זאת עברה תהליך דומה".

ועוד הוסיף יחזקאל וסיפר:

"בשנת 1923 ביקר 'החפץ חיים' בבילגוראיי כדי לעמוד מקרוב על תהליך הוצאה לאור של אחד מספריו, ישראל חיים ויינברג [סבו של יחזקאל ואביה של בתיה] שנולדו לו ילדים ורבים מהם נפטרו בגיל צעיר, ביקש מ'החפץ חיים' שיברך את ילדתו [בתיה פדר], והלה בירך אותה באריכות ימים, ברכה שהתקיימה במלואה, ואכן בתיה חיה חיים מלאים עד גיל 96 וראתה נכדים ונינים ובני נינים".

ומעשה שהיה כך היה:

באחד הלילות הלך יחזקאל פדר ברחובות העיר ועיניו הבחינו על אחת הגדרות במספר ספרים שהושלכו לרחוב בידי בעליהם. יחזקאל התקרב אליהם וגילה ספרי קודש, הספר השני בערמה הודפס בדפוס האחים ויינברג בבילגוראיי, על אחד מעמודיו נמצא כיתוב בעפרון בכתב יד. יחזקאל הביא את המציאה אל אמו והיא זיהתה מיד שהכתוב הוא בכתב ידה... מאז שספר זה הודפס בידי סבו ועד שחזר לידי אמו חלפו ועברו עברו 82 שנים ארוכות..."

נפלאות דרכי ה'. כיצד דבר נשזר בדבר, מופלא ששרה חיפשה את פתרון התעלומה בחו"ל שעה שהפתרון נמצא כל הזמן כאן בישראל: בבית הספרים הלאומי ואצל משפחת פדר!

בתיה פדר ז"ל ובנה יחזקאל יבל"א