רבנים בבילגוראיי

כתב: י.ח.קרוננברג

מתוך "חורבן בילגוראיי" עמודים 5-8 [תרגום מיידיש - ישראל בר-און]

ממקורות היסטוריים מצטיירת בילגוראיי כעיירה עתיקה למדיי, אם לשפוט על פי סגנון הבתים הישנים שנותרו ברחובות השלושה במאי, ברחוב בית הכנסת וברחוב פילסודצקי, לפי החלונות הקטנים, הדלתות המעוגלים בראשן ושיטת בניית הארובות, ברור שהעיירה הייתה קיימת עוד בזמן ההתנפלות הטטארית, רק שבגלל ריבוי השריפות שפקדו את בילגוראיי נותרו רק בתים בודדים מהתקופה ההיא.

אבל מתי נוסדה קהילה יהודית בבילגוראיי? לא ניתן לקבוע זאת באופן מוחלט משום שפנקס הקהילה אבד יחד עם הקהילה.

בילגוראיי מוזכרת עוד בשנת ת"ח [1648] וכך כתוב בספר 'יוון מצולה' *: "כשהקוזקים כבשו את זמושץ', התפשטו הם על כל הסביבה, רצחו ושדדו את העיירות, בילגוראיי, טרנגרוד, פרמפול ואחרות..." אותם מקומות שלא הספיקו להציל עצמם ולהתבצר. וזאת אמנם הסיבה שבתי הכנסת נבנו אז כמבצרים.

גם בפנקס "ועד ארבע הארצות" ** מוזכר שבשנת תצ"ב [1731] התקיימה בבילגוראיי קהילה יהודית.

כמו כן ידוע, שבבית הקברות הישן שהיה ברחוב שלושה במאי, ליד בית אליעזר מיצנר, נמצאו מצבות שגילם היה מעל למאתיים שנה. והיה גם בית קברות מוקדם יותר ליד בית הכנסת ממנו נותרו אז שתי מצבות עתיקות שלא ניתן היה לקרוא את התאריכים החקוקים בהן.

בהעדר פנקס הקהילה אין אנו יכולים לדעת בדיוק מי היו הרבנים שישבו בכס הרבנות הבילגוראיי עם יסוד הקהילה אי אז ובאין ממצאים אחרים נאלצים אנו להסתפק במה שידוע לנו:

הגאון ר' משה צבי, בנו של הרב הזאלקוברי ר' שמשון מייזליש, היה רב בבילגוראיי. זמן רב לא היה לו בן, וכשזכה ונולד לו בן ושם ניתן לו אביגדור, נחוג טכס הברית ברוב עם ושמחה, באו תושבי העיירה לרב ולרבנית וברכו אותם שלאחר מאה ועשרים יירש הבן הילוד את מקום האב כרב העיירה. ההורים ענו: "אמן!".

כשנפטר ר' שמשון מייזליש, הזמינה הקהילה הזאלקוברית את בנו ר' משה צבי – הרב הבילגוראיי, לבוא לרשת את מקום אביו.  לאחר שעזב את בילגוראיי לא ידוע לנו מי היה הרב של בילגוראיי אם בכלל היה אחד שכזה. ברם, משמלאו לבנו  הצעיר אביגדור 18 ושמו יצא למרחוק בגין תורתו וחכמתו, באו נציגים מבילגוראיי לזאלקוב לבקש מאביגדור לעבור לבילגוראיי ולכהן בה כרב. אביגדור שקשור היה מאד להוריו ולא רצה לעזבם לא נעתר לבקשת המשלחת.  חברי המשלחת לא אמרו נואש ופנו לרב הזולקוברי והזכירו לו את ברכתם שעה שבנו נולד ואת תשובת 'האמן' שלו.  כעת לא נותרה לר' אביגדור הצעיר ברירה ובמצוות אביו יצא לבילגוראיי בה שירת ברבנות עד גיל מופלג וראה נכדים ונינים.

לאחר מכן שירת ברבנות חתנו ר' יצחק נתן נטע ברלינר, בנו של ר' הערשלה ברלינר – הרב מברלין. הוא שימש כרבה של בילגוראיי בערך 50 שנה ונפטר ב י"ד אייר שנת תרכ"ד. [20/05/1864].  את מקומו תפס חתנו ר' נחום פאלאסט הידוע "כצדיק הגדול".

לאחר פטירתו של ר' נחום פאלאסט, היו מספר מועמדים לרבנות בבילגוראיי, וכרגיל גם מחלוקות קשות בין מחנות האוהדים של המועמדים השונים, לבסוף נבחר כרב לבילגוראיי ר' שמואל אנגל חתנו של ר' שמואל מנדל וייסמן מחשובי בעלי הבתים של בילגוראיי. ר' שמואל אנגל היה תלמיד-חכם דגול והיה ידוע גם כרב של ראדמישל, אך אפילו לאחר שנבחר לא פסקה המחלוקת בעניינו, עד שהגיע לאוזני השלטונות דאז [רוסים] שרדפו אזרחי חוץ, ומשום שר' שמואל אנגל היה מגליציה ששייכת הייתה אז לאוסטריה, נאסר הוא ונשלח לגבול האוסטרי. צעד זה שם קץ למחלוקת בבילגוראיי.

הרב הבא היה התלמיד-חכם הגדול ר' יעקב זילברמן שכינויו היה העילוי ממאציב. יומם וליל הגה בתורה ולמד, רבנים רבים פונים היו אליו בשאלות וסוגיות ותשובותיו הודפסו בספרים רבים, שנים רבות היה הוא רבה של בילגוראיי.

במלחמת העולם הראשונה ב י"ז תמוז תרע"ה [29/06/1915] כאשר האוסטרים כבשו בשנית את בילגוראיי עבר הרב זילברמן ללובלין ושם נפטר במגיפת הכולרה שהשתוללה בכל הסביבה.  בעיירה נותר בנו ר' יוסף שהיה דין בימי חייו של אביו. כאשר הצבא האוסטרי כבש את בילגוראיי וסביבתה, וקרבות התנהלו על גדות הסאן, נשרפה העיירה קרשב מפגזי הארטילריה.  יהודיי קרשב שנותרו ללא קורת גג לראשם היגרו ברובם לבילגוראיי ובתוכם היה גם הרב של קרשב ר' חיים הויכמן.

צבא אוסטריה הביא עמו לעיירה את מגפת הכולרה ומשבע עשר בתמוז ועד תשעה באב תרע"ה [29/06/1915 - 20/07/1915], 3 שבועות נספו במגפה בבילגוראיי יותר מ 500 נפשות, המוני אדם, מאותם שהכולרה פגעה בבתיהם, בודדו בבתים מיוחדים באזור המכונה בבילגוראיי 'החולות' ["זאמד"] בין החולים היה גם בנו של הרב ר' יוסף. ובהעדרו הפך איפה הרב של קרשב להיות הסמכות הרוחנית כלפי שלטונות הכיבוש האוסטרי, וכשנדרשה התערבותו אצל השלטונות לטובת יהודי זה או אחר, היה הוא למרות גילו המופלג הולך אליהם להפעיל את שתדלנותו למענם, וברוב המקרים צלחה משימתו.  ר' יוסף זילברמן החלים והיה לרב העיירה, גם הרב מקרשב נשאר רב בבילגוראיי.

בערב שבת י"ג באדר 1926 [20/07/1926] נפטר בפתאומיות ר' יוסף זילברמן ולבילגוראיי הובא לשמש כרב הרב הגאון והצדיק, אחיו של האדמו"ר מבלז שליט"א ר' מרדכי רוקח זצ"ל.  הוא ישב בכס הרבנות עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, מלחמה בה חרבו כל הקהילות היהודיות וקהילת בילגוראיי בתוכם.

* הספר יון מצולה נכתב בידי ר' נתן הנובר, על גזירות ת"ח-ת"ט [1648-1649]. גזירות אלה, שהיו סדרה של פוגרומים נוראים ביהודי פולין בהנהגתו של בוגדן חמלניצקי זעזעו את המרקם של יהודי אירופה, ונכנסו לזיכרון הלאומי כאחד המאורעות הקשים שעבר עם ישראל. המחבר מתאר את מרד האוקראינים [בלשונו: "היוונים", משום שהשתייכו לכנסייה האורתודוקסית היוונית] והטטרים [בלשונו: "הקדרים"] נגד האריסטוקרטיה הפולנית -"הדוכסים והשרים" - ששלטו באוקראינים והתעללו בהם.  אחד הדברים הבולטים בספר הוא תיאור בגידתם של הפולנים, שהיהודים לחמו אתם ובעדם, והם חברו לעתים קרובות לאוקראינים, ומסרו את היהודים להריגה. הספר נדפס בווניציה בשנת תי"ג [1653], סמוך למאורעות, והן פרי עטו של עד ראייה שסיפר את אשר ראה וחווה ושמע מפי יהודים שהיו נפגעי הגזרות. ר' נתן נטע ברח מזלאטוב, עיר מולדתו, ועבר למערב, שם כתב את המאורעות ופרסמן. "יוון מצולה" נתקבל בתפוצות ישראל כאחד מספרי ההיסטוריה של חשכת הגלות. כמוהו כ"שבט יהודה" מתאר הספר מאורעות היסטוריים וסבלם של היהודים בעולם של רשע. מיוחד הוא "יוון מצולה" בכך שהוא מתאר תקופה קצרה מאוד מבחינה היסטורית, שנתיים בלבד, ואלה מפי עדות של אדם שחווה חלק מן המאורעות המסופרים בספרו. עוצמתו של הספר גרמה לכך שנהגו לקרוא בו בימי בין המצרים, כחלק מההכנה הנפשית לתשעה באב וזכר החורבן.

** ועד ארבע ארצות הוא שמה של אספה אשר שימשה במשך כמאתיים שנים, בין השנים 1580 ל-1764, כמוסד המרכזי העליון של יהדות מזרח אירופה. תפקיד אספה זו היה איסוף מיסים מכלל הקהילות היהודיות ומסירתם לשלטונות המתאימים. מאוחר יותר סיגל לעצמו הוועד את תפקיד ייצוג הקהילה היהודית בפולין בפני השליטים הנוכריים של אותן המדינות. בנוסף לכך היו לוועד סמכויות שיפוטיות לגבי חוקים והלכות בתוך הקהילות היהודיות. הועד הורכב מנציגי הקהילות היהודיות של ה"ארצות" אשר הרכיבו את פולין של אותה התקופה: פולין גדול, שבירתה העיר פוזנה  - פולין קטן, שמרכזה הערים קרקוב ולובלין  -  רייסן (רוסיה האדומה ופודוליה), שבירתה לבוב  - ווהלין, שמרכזה לודמיר וקרמניץ  -   ליטא, שמרכזה הערים בריסק וגרודנה  - וילנה, עיר-מדינה עצמאית באותה התקופה בשנת 1632 הוחלט על קביעת השם "ועד ארבע ארצות" ללא קשר למספר הארצות החברות בו בפועל.

הרב הגאון ר' יעקב מרדכי זצ"ל

[שכיהן רב בבילגוראיי עד המלחמה הראשונה]

נכתב במקור בעברית ע"י הרב ר' יצחק הכהן הוברמן

מתוך "חורבן בילגוראיי עמודים 8-9

הרב הגאון והצדיק ר' יעקב מרדכי בן ר' יוסף ואמו פראדיל, נולד בעיר מעזריטש, ואז שימש ברבנות בעיר זאת הגאון הקדוש ר' אליעזר חרל"פ זי"ע שהי' רגיל לקבל פדיונות בעד הברכות שבירך, ובהיות ר' מרדכי ילד בן ג' שנים ביקש הוא מאמו שתתן מטבע של ג' גרוש והלך להרב הצדיק הנ"ל שיברכו, הצדיק בירך אותו שיהי' גדול בתורה ויר"ש.

הרב הצדיק ר' יעקב מרדכי זצ"ל למד בנערותו אצל מלמד מחסידי קוצק, אחר חתונתו הי' המלמד הזה בקוצק ושאל אותו הרה"ק מקוצק זצ"ל שיחשוב על תלמידיו מי הם הטובים, ומסר לו את כולם ובתוכם את ר' יעקב מרדכי ושיבחו שהוא עילוי גדול.  בשיחה זו סיפר המלמד הנ"ל להרבי מקוצק זצ"ל שהתחתן עם גביר אחד מעיר מצ'וב. נאנח הרבי ואמר: "חבל שנפל למקום שאינו מקום תורה".

אחרי זמן בא הוא לבקר אצל הוריו במעזריטש ובמקרה הי' הרבי מקוצק שם. שלח הרבי לקרוא לו, והוא בהיותו אז מתנגד גדול לדרך הקוצקאית, לא רצה הוא לבקר אצל הרבי. וכשסיפר לי הרב על זה, נאנח ואמר, שעד היום הוא מתחרט על שלא הלך אצל הרבי מקוצק זצ"ל.

ועוד סיפר לי, שאחר חתונתו התחיל להתנהג לפי דרכי החסידות והתורה ע"פ הצדיקים הקדמונים, ועי"ז עזב קצת מהתמדתו הנפלאה, ומני אז היה מסתופף בצל כבוד קדושת המגיד מטוריסק זי"ע, ובהיותו בבית המדרש בסיעת אברכים, בא לשם איש זקן אחד שלא היה מכירו ואמר לו, שיש לו לדבר אתו בעניין נחוץ, ואמר לו האיש הזקן בזה הלשון: "אם בטלת מן התורה, יש לך הרבה בטלים כנגדך", ותיכף נעלם מעיניו, ומני אז, התחיל חותנו שהיה גביר גדול, לרדת מנכסיו מטה מטה. וקצרה ידו מלספק לו די צרכו, ובגלל זה הוכרח הוא לקבל עליו עול רבנות, בתחילת היה מצטער על זה מאד והיה בוכה כשהביאו לפניו שאלה, כיון שאחרי כל פסק שפסק, היה נדמה לו שטעה בדבר הלכה.

על גדולתו בתורה אמר הרב הגאון ר' שניאור זלמן זצ"ל אבד"ק לובלין, שבכל המחוז אין לו עם מי לדבר בדברי תורה, אלא עם הרב דבילגוראיי או שברשין, שהי' שם הרב הגאון ר' שמואל זק זצ"ל, שנתקבל אח"כ לרב בעיר ביאלא הגדולה, ובילדותו כשלמד בפרוצק אצל הרב דמתא בעל הביאור על המהר"ם שיף, כתב הוא שו"ת להרה"ג ר' יוסף שאול נאטנזאן ונדפס בשו"ת "אבני נזר" בכבוד גדול.

עם כיבוש בילגוראיי על-ידי האוסטרים בפעם השנייה בשבעה עשר בתמוז תרע"ה, ברח הרב ללובלין ובמגפת הכולרה ר"ל שפרצה בכל הסביבה, שבה נספו אלפי יהודים, נפטר גם הרב זי"ע.

הרב הגאון ר' מרדכי רוקח זצ"ל

הרב הבילגוראיי האחרון

כתב: שמואל פעלער

מתוך "חורבן בילגוראיי" עמודים 9-11 [תרגום מיידיש - ישראל בר-און]

הרב הבילגוראיי, הרב ר' מרדכי רוקח זצ"ל, בנו של הרב מבעלז הרב ר' ישכר דב רוקח זצ"ל, נכדו של הרב הזקן של בעלז הרב ר' שלום זצ"ל ואחיו של הרב הבעלזאי הנוכחי [נכתב בתשט"ז – 1955] 'המבדיל בין חיים לחיים' ר' אהרן רוקח שליט"א החי בישראל – התקבל כרב של בילגוראיי בשנת תרפ"ז [1927]. וישב על כס הרבנות שם עד חורבנה של פולין, עת עזב את בילגוראיי לבעלז ויחד עם אחיו, אדמו"ר בעלז דהיום נדדו, אף היו בגטו באכניא ליד קרקוב, ומשם לאחר מאמצים והתערבויות של יהודים הונגריים, בראש הרב הסאטמארי שליט"א הנמצא היום באמריקה, גם בנו של הרב של צאנה' ר' ישעיה'לה – הרב של צאכובר, הצליחו לחלצם ולהעבירם לבודפשט – הונגריה ומשם הצליחו השניים לעלות בשנת תש"ד [1943] לא"י.  למרבה הצער לאחר שנים מעטות בארץ נפטר לאחר מחלה קשה בשנת תש"י [1949] והשאיר אחריו אלמנה וילד בן שנתיים מזיווג שני.

ככל הידוע היה הרב הבילגוראיי חתנו של הרב מקברין, משפרצה המלחמה נסעו אשתו הרבנית ובנו להוריה בקברין, ושם נספו עם כל קדושי קברין.

הרב של בילגוראיי ר' מרדכי רוקח זצ"ל, היה אחד הרבנים הידועים והמכובדים שהעיירה נתכבדה בהם בשנותיה האחרונות.  בהיותו בן לחצר בעלז המפוארת הייתה לו נוכחות מרשימה ביותר באוכלוסיית יהודי בילגוראיי שחלקם הגדול השתייכו לחסידות בעלז. בכל יו"ט [חגים] הגיעו לכבודו יהודים מכל עיירות הסביבה, אהוב היה על כל יהודי הקהילה שקנתה בעבורו בית בסמוך לבית המדרש ובית הכנסת ושם ניהל את רבנותו בכבוד וביד חזקה.

הרב הבילגוראיי זצ"ל, כגאון בתורה, הייתה בו מזיגה של חסידות ותורה, פיו הפיק מרגליות, היה נואם מעולה, הוא קיבץ סביבו את כל השכבות בעיירה: חסידים, לומדים, בעלי בתים וסתם יהודים, כולם הקשיבו לו וצייתו לו, תמיד מצאו בו יועץ ועוזר בכל עניין ועניין, בנושאים כלליים כמו גם בחיים פרטיים.

בימים בהם קיים את רבנותו בבילגוראיי הוקמו בעיירה מוסדות תורה רבים: החדר ששמו יצא לתהילה בכל הסביבה ושכן בבניין גדול בן שלוש קומות, בית הספר בית-יעקב שהתפתחו לרמה גבוהה בעזרת ועד שבקודקודו היה הרב.

הרב כעסקן דאג לכל המוסדות בעיירה, שימש שביל הזהב בין כל המפלגות והפלגים ושמר על ניטרליות מוחלטת בהיותו הרב של כולם וכולם הוקירו אותו וחלקו לו כבוד רב.

כאמור, גדול היה הרב זצ"ל בת"ח, ולמרות שטרדות לא חסרו לו הקפיד מדי יום לחדש בענייני תורה ולכתוב את החידושים, ואמנם נשארו כתבי יד למכביר של חידושיו על ש"ס ותורה שבכתב.  בנוסף רשם הרב זצ"ל יומן בו תיעד את כל המאורעות שחלפו דרכו בכל יום.  גם בתקופת המלחמה  וגם בנדודיו רשם ותיעד כל דבר, וכך נהג עד להסתלקותו. היומן נשמר בידי אלמנתו תחי'.

הניצולים מיהודיי בילגוראיי ששרדו את השואה מבכים את קדושיהם וזוכרים באהבה את רבם הבלתי נשכח, שגם כאן, בארץ העמיד את עצמו בראש ועד יהודי בילגוראיי והיה הרוח החיה בו, הוא דאג לשארית הפליטה הבילגוראיית, עמד בקשר הדוק עם כל ועדי יוצאי בילגוראיי בכל מקום בעולם וביקש וקיבל מהם תמיכה ליהודיי בילגוראיי נזקקים. גם יום הזיכרון לקדושי בילגוראיי כ"ב מרחשוון שהונהג על ידינו היה על פי חישוביו של הרב זצ"ל.

לאחר מחלה קשה הסתלק הוא מאתנו בתאריך כ"ה מרחשוון תש"י [17/11/1949].

RABBIS IN BILGORAJ

Written by Y.H. Kronenberg

From 'The Destruction of Bilgoraj' pp. 5-8

From historical sources Bilgoraj seems as a fairly ancient town. If judgment is based on the style of the old homes that remained on the streets of the Third of May, the street of the synagogue and Pilsudski street, by the small windows, the doors that are round at their top and the form of chimney building, it is clear that the town had already existed during the Tatar attack. But because of the many fires that befell upon Bilgoraj, only few homes remained from that period.

But when was the Jewish community established in Bilgoraj? It can't be determined absolutely because the 'Pinkas' (journal) of the community have been lost with the community.

Bilgoraj is already mentioned in writings from 1648, in the book Yeven Metzulah (Abyss of Despair)* that tells that when the Kosaks conquered Zamosc, they have raided the entire vicinity, murdered and robbed the towns of Bilgoraj, Tarnogrod, Frampol and others, same places that were not able to save and fortify themselves. And that's the reason synagogues were built like fortresses.

It is also mentioned in the journal of the ' Four Lands Council'** that a Jewish community existed in Bilgoraj in 1731.

It is also known that in the old cemetery of Third of May Street, near the home of Eliezer Mitzner, tombstones of more than two hundred years were found. And there was an earlier cemetery near the synagogue from which two ancient tombstones remained, but it was impossible to read the dates carved on them.

Since there is no community journal (Pinkas Hakehila), we cannot know exactly who the rabbis of Bilgoraj were when the community was established and since there are no other evidences, we will have to be satisfied with what is known to us:

The Gaon R. Moshe Tsvi, son of the Zalkovarian rabbi R. Shimshon Meizlish, was a rabbi in Bilgoraj. For a long time he did not have a son, and when he was blessed and a son was born unto him and the name Avigdor was given to him, the Brit was celebrated by a multitude with great joy. The town's residents came to the rabbi and the rebetsen (rabbi's wife) and greeted them and expressed a wish that after a hundred and twenty the newborn son will inherit the father's position. The parents answered with 'Amen'.

When R. Shimshon Meizlish died, the Zalkovarian community invited his son R. Moshe Tsvi, the Bilgorajan rabbi, to come and take his father's place. We do not know who the rabbi of Bilgoraj was after he left, or if there was any. But, when his young son was eighteen years old, and his fame as a wise and learned Torah scholar reached far places, delegates from Bilgoraj came to Zalkov to ask Avigdor to move to Bilgoraj and serve as a rabbi. Avigdor, who was attached to his parents and did not want to leave them, turned them down. Members of the delegation refused to surrender and turned to the Zalkovarian rabbi and reminded him their blessing when his son was born and his 'Amen'. Young R. Avigdor was now left with no other choice and at his father's order left for Bilgoraj where he served as rabbi until a very old age and saw grandchildren and great-grandchildren.

He was followed by his son-in-law R. Yitzhak Natan Neta Berliner, son of R. Herscheleh Berliner, the rabbi from Berlin. He served as Bilgoraj's rabbi for fifty years and died on the 20^th of May 1864. His successor was his son-in-law R. Nachum Palast who is known as the 'Great Tsadik'.

Following the death of R. Nachum Palast there were few candidates for the Bilgoraj's rabbinical seat and, as usual, great disputes between the supporters of the various candidates. At last, the choice was R. Shmuel Angel, son-in-law of R. Shmuel Mendel Weissman, one of the important home owners of Bilgoraj. R. Shmuel Angel was a wise scholar and known also as the rabbi of Radmischl. But the dispute in his matter did not cease even after he was chosen and it reached the authorities of that time (Russians) who persecuted foregn citizens, and since R. Shmuel Angel was from Galicia that was a part of Austria at that time, he was arrested and sent to the Austrian border. This step ended the dispute in Bilgoraj.

The next rabbi was the great wise scholar R. Yaakov Zilberman whose title was The Prodigy of Matsiv. Day and night he studied and pondered on the Torah. Many rabbis turned to him with questions and issues and his answers were printed in many books. He was the rabbi of Bilgoraj for many years.

On World War One, on the 29^th of June 1915, when the Austrians conquered Bilgoraj for the second time, Rabbi Zilberman moved to Lublin and there died of cholera that raged the entire area. His son R. Yoseph, who was a rabbinical court Dayan (judge) while his father was still living, remained in town. When the Austrian army conquered Bilgoraj and vicinity, and battles were taking place on the banks of the San, the town Krashev burned by the artillery shells. The Jews of Krashev remained with no roof above their heads and most of them migrated to Bilgoraj, and among them was the Krashev rabbi, R. Chaim Hoichman.

The Austrian army brought the cholera plague to town and from the 29^th of June 1915 to the 20^th of July 1915, a period of three weeks, more than 500 died. Many whose homes were affected by the disease were isolated in special homes in a part of Bilgoraj called 'The Sands'. Also among the sick was the son of rabbi Yoseph and in his absence the rabbi of Karshev became the spiritual representative before the Austrian authorities and when his involvement was needed before the authorities on behalf of one Jew or another, it was he who, despite his very old age, went and tried his best for them and in most cases he accomplished this task. R. Yoseph Zilberman recuperated and became the Bilgoraj rabbi. The rabbi of Karshev also remained a rabbi in Bilgoraj.

On the eve of the Sabbath (20^th of July 1926) R. Yoseph Zilberman died suddenly and the Gaon rabbi, brother of the Belz Rebbe R. Mordechai Rokach of blessed memory was brought to be a rabbi in Bilgoraj. He served as rabbi until the outbreak of World War Two in 1939, a war in which all the Jewish communities were destroyed, and Bilgoraj among them.

*The book 'Yeven Metzulah' (Abyss of Despair) was written by R. Natan Hannover about the decrees of 1648-1649. These decrees were a series of terrible pogroms committed against Jews led by Bogdan Khmelnitski, shocked the structure of the Jews of Europe and entered the national memory as one of the most difficult events experienced by the people of Israel. The author describes the revolt of the Ukranians (he calls them 'The Greeks' because they belonged to the Greek Orthodox Church) and the Tatars (which he calls 'The Kadars') against the Polish aristocracy- 'The dukes and princes'- who ruled and abused Ukraine. One of the most eminent things in the book is the description of the betrayal of the Poles, who the Jews fought with and for, and their frequent association with the Ukranians and how they handed over Jews to them to be killed. The book was printed in Venezia in 1653, close to the events, and is the writings of an eye witness who told all that he had seen and experienced and heard from other Jews who were the victims of these pogroms. R. Natan Neta fled Zlatow, his birth place, and moved west where he wrote about the events and publicized them. 'Yeven Metzulah' was considered one of the history books of the darkness of the Galut. Like 'The Tribe of Judah', it describes historical events and the sufferings of Jews in a world of evil. From a historical perspective, 'Yeven Metzulah' is unique in its coverage of a very short period , only two years, and this comes as a testimony of a person who experienced some of the events described in his book. The strength of the book caused it to be read on the days that precede Tisha Be'av as a spiritual preparation for that day and remembrance of the Destruction.

**'Four Lands Council' is the name of an assembly that served as the supreme and central institution of the eastern European Jewry for two hundred years from 1580 to 1764. The duty of this council was to collect taxes from all the Jewish communities and hand them to the authorities. Later the council assigned itself as the representative of the Jewish community in Poland to the foreign rulers of these states. In addition to this, the council had judicial authority for laws and regulations inside the Jewish communities. The council consisted of representatives of the Jewish communities of the 'lands' that formed Poland of that period: Great Poland- Pozna is its capital; Little Poland- Krakow and Lublin are its center; Raisan- Red Russia; Podolia- Lvov is its capital; Vohlin- Ludmir and Kremenits are its center; Lita (Lithuania) - Brisk and Grodna are its center; Vilna- an independent city-state at that time. In 1632 it was decided to call it 'Council of Four Land' regardless of the actual number of lands.

The Gaon Rabbi Yaakov Mordechai of blessed memory

(Who was a rabbi in Bilgoraj until the first war)

Originally written in Hebrew by Rabbi Yitzhak Hakohen Huberman

From 'The Destruction of Bilgoraj pp. 8-9

The Gaon and Tsadik (righteous) Rabbi Yaakov Mordechai, son of R. Yoseph and his mother Fradil, was born in the town of Mezeritch. And the Rabbi in that town at that time was the Holy Gaon R. Eliezer Kharlap who used to receive 'Pidionot' (contributions) for the blessings he bestowed upon people. And when R. Mordechai was three years old, he had asked his mother to give him a coin of three grosh and he went to the Tsadik Rabbi to be blessed by him. The Tsadik blessed him that he will be great in the Torah.

The Tsadik Rabbi R. Yaakov Mordechai of blessed memory studied in his youth from a melamed (teacher of the Torah) of the Kutsk hassids. After his wedding, this melamed was in Kutsk and the Kutsk Rabbi asked him to think of who his best students were and he gave them to him and R. Yaakov Mordechai was among them and he praised him for being a great prodigy. On that conversation, the melamed who is mentioned above told the Rabbi of Kutsk that he had been married to a 'Gvir' (rich man) from the town of Matchov. The Rabbi sighed and said: "Too bad he fell into a place that isn't a place of Torah."

After sometime, he came to visit his parents in Mezeritch and the Rabbi of Kutsk happened to be there. The Rabbi called for him and he, being a big opponent of the Kutsk way, did not want to visit the Rabbi. When the Rabbi told me about it, he sighed and said that to this day he regrets not going to the Rabbi of Kutsk of blessed memory.

And he also told me that after his wedding, he began acting according to the ways of Hassidim and the Torah as did ancient righteous ones. By so doing, his perseverance loosened a little and since then he used to spend time at the shadow of the Holiness of the Magid of Tourisk, his memory shall shed light on us, and when he was at the Beit Hamidrash with Yeshiva students, an old man who he did not know came and said to him that he needs to discuss a necessary issue with him. And the old man said this to him: "If you have forsaken the Torah, you have been forsaken equally" and immediately disappeared from him eyes. And since then, his father in law, who was a very rich man, began losing his riches and he was unable to fulfill his needs, and because of that he had to accept the burden of rabbinate. At first he regretted it very much and he used to cry when a question was brought before him because after each verdict he bestowed, he thought that he was wrong on an issue of the Hallacha.

On his greatness said the Gaon Rabbi Shneor Zalman Av Beit Din of Lublin that he has no one to discuss matters of the Torah with except with the Bilgoraj or Szcebreszcezcin Rabbi, who was the Gaon Rabbi Shmuel Zak of blessed memory, who was later accepted as the Rabbi in the big city of Biala. And in his childhood, when he learned from Rabbi Damta Baal Habiour on the Maharam Schiff, he wrote questions and answers to the great Rabbi R. Yoseph Shaul Natanzan and printed in 'Avnei Nezer' with great honor. Upon the second invasion of Bilgoraj by the Austrians on the 17^th of Tamuz 5675 (summer of 1915), the Rabbi escaped to Lublin and with the outbreak of the Cholera epidemic in which thousands of Jews died in the whole region, God have mercy, the Rabbi also died.

The Gaon Rabbi R. Mordechai Rokach

The Last Bilgoraj rabbi

Written by: Shmuel Feller

From 'The Destruction of Bilgoraj' pp. 9-11

The Bilgorajan rabbi, Rabbi R. Mordechai Rokach of blessed memory, the son of the Belz rabbi R. Issachar Dov Rokach of blessed memory, grandson of the old Belz rabbi R. Shalom of blessed memory, and the brother of the current Belz rabbi (written in 1955) 'he who separates life to life' R. Aharon Rokach shlita (may he live long good life) who lives in Israel, was received as the rabbi of Bilgoraj in 1927 and sat there on the seat of rabbinate until the destruction of Poland when he left Bilgoraj for Belz and together with his brother, today's Belz Admor (Hassidic master rabbi), they wandered, have also been in the ghetto of Bochnia near Krakow and from there, through the efforts of Hungarian Jews headed by the Satmer Rabbi Shlita who is now in America, and also the son of the rabbi of Tsenna R. Yeshayaleh- the rabbi of Tzakhover, succeeded in releasing and transferring them to Budapest Hungary and from there they managed to come to the land of Israel in 1943. Sadly, after just a few years in the land he died in 1949 following a severe illness and left behind him a widow and a two years old child from a second marriage.

As best known, the Bilgorajan rabbi was the son-in-law of the Kabryn rabbi. When the war broke out, his wife the Rabbetsen and his son traveled to her parents in Kabryn and there they perished with all the holy martyrs of Kabryn.

The rabbi of Bilgoraj, R. Mordechai Rokach of blessed memory, was one of the famous and most respected rabbis that the town was honored with in its last years. Being a son of the magnificent Belz yard, he had a very impressive presence among the population of Bilgoraj's Jews of which many belonged to the Belz Hassidim. On every holiday, Jews from all nearby towns came to honor him. He was loved by all Jews of the community that bought a home for him next to the Beit Hamidrash and synagogue, and there he conducted his rabbinate with honor and strong hand.

The Bilgoraj rabbi of blessed memory, as a scholar of the Torah, was composed of Hassidism and Torah, his mouth uttered treasures, and he was an excellent speaker. He gathered around him people from all walks of life in town- hassids, students, home-owners and all others. All listened and obeyed him, always found advisor in him and a helper in every matter and issue, in general as well as private matters.

On days in which he had conducted his rabbinate in Bilgoraj, many Torah institutions were established in town: the Chider that was well known in the entire area and that resided in a three floors big building, Beit-Yaakov school that have developed into a high level with the help of a committee headed by the rabbi.

The rabbi as a go-getter took care of all institutions in town, served as a golden path between all parties and factions and kept complete neutrality as everybody's rabbi, and all cherished and honored him greatly.

As said, great was the rabbi in Torah and holy books and although he lacked no troubles, he insisted on daily Torah updates and writings. And many manuscripts of his updates on Torah and holy books survived. In addition, he kept a journal in which he documented all events that occurred daily. Even during the war, and while he was wandering, he wrote and documented everything, and that's what he did until his passing. The journal was kept by his wife, may she live.

Survivors of Bilgoraj who have survived the holocaust mourn their holy martyrs and remember their unforgettable and beloved rabbi who, also here in this land, placed himself at the head of the Bilgoraj Jews committee and was the vital spirit of it. He took care of the remnant of Bilgoraj, kept close contact with all Bilgorajans around the world and have asked their support of needy Bilgoraj Jews. Even the Bilgoraj's remembrance day of 22 of Heshvan was in accordance with the calculation of the rabbi of blessed memory.

The Rabbi passed after a severe illness on the 25^th of Heshvan (17^th of November 1949).

Translated into English by Daphna Brafman